הקליפ מתוך "הקרקס" (1928), סרטו של צ׳ארלי צ׳פלין על הנווד, שבורח משוטר ונקלע בטעות לזירת קרקס כושל, ומצחיק את הקהל בלי להתכוון. בעל הקרקס מעסיק אותו כפועל במה, בלי לגלות לו שהוא הכוכב, והנווד מתאהב במרנה, הרוכבת בתו של בעל הקרקס. מציג את הרעיון שהומור אמיתי נולד מהפתעה ומספונטניות, ולא מנוסחה. הוא מתאים לשיעורי קולנוע וחינוך, על קומדיה, על כישרון ועל הפתעה.
שאלה לדיון: הנווד רץ לזירה והקהל צוחק. למה הצחוק של הקהל אמיתי רק כשהוא לא מתכוון להצחיק?
