דחף פנימי: ביטוי לא מילולי ואמנותי של אובססיה

הסרט מאפשר דיון בתקשורת בין-תרבותית/בין-ישויות ובשאלות של שפה, סמלים ומוזיקה ככלי להעברת מסרים. ניתן לנתח כיצד נוצרת הבנה ללא שפה משותפת ומהם התנאים לשיתוף פעולה., כבסיס ללמידה מדעית-חברתית, אפשר לבחון את יחסי מדע, ממשל וציבור: קבלת החלטות בעת תופעות לא מוסברות, אמון במוסדות, הפצת מידע לציבור ואתיקה של סודיות מול שקיפות., כפעילות חקר במדעים, ניתן להשתמש בעלילה כדי לדון בשיטה המדעית: תצפית, איסוף נתונים, ניסוח השערות, בדיקת הסברים חלופיים (טבעיים/טכנולוגיים), והבחנה בין עדות אישית לבין ראיות., הסרט מתאים גם לניתוח קולנועי: בניית מתח, שימוש בסאונד ובמוטיב מוזיקלי כמסר, עריכה ותאורה ליצירת תחושת מסתורין, והאופן שבו הקולנוע מעצב תפיסות ציבוריות על מדע וחלל.

רוי נירי, גיבור הסרט, לא יכול לתקשר באופן מילולי את הדחף שלו. במקום זאת, הוא בונה אובססיבית מודל ענק של הר השטן בתוך ביתו (באמצעות בוץ, קרטון, ואפילו אוכל). סצנה זו מדגימה כיצד דחף פנימי עז מובע באמצעות התנהגות כפייתית ואמנות, המובילים להתפרקות משפחתית.

אולי תאהבו גם