סרט סאטירי קלאסי של צ׳רלי צ׳פלין על עליית הפשיזם, תעמולה ודמגוגיה. מתאים לדיון בכוחו של הומור כביקורת חברתית-פוליטית, בזכויות אדם, בהסתה ובאחריות אזרחית, ובהבנת הקשר היסטורי של אירופה ערב ובמהלך מלחמת העולם השנייה. ניתן להשתמש בנאום הסיום כבסיס לניתוח רטורי, ערכים דמוקרטיים ושיח מוסרי.

