הקליפ מתעד את הרגע שבו הורים מגלים שבנם מעורב בתקיפה אכזרית, ואת התגובה הראשונה שלהם: הכחשה. הוא מאפשר לשוחח על מנגנוני הגנה של הורים ושל בני נוער, על הקלות שבה מספרים לעצמנו גרסה נוחה, ועל הקשר המורכב בין מי שהיה קורבן לבריונות לבין מי שהופך לפוגע. מומלץ להנחות את הדיון ברגישות.
שאלה לדיון: למה, לדעתכם, התגובה הראשונה של ההורים היא "זה לא הוא"? מה הייתה התגובה הראויה?
